באדיבות: על הצפון
למשגב עם הגיעו אסף ואופק כץ-דוד כמעט במקרה: בני הזוג, שניהם צפוניים במקור (אופק מכרמיאל, אסף מהר חלוץ שבמועצה אזורית משגב(, התגוררו יחד שלוש שנים בקריית שמונה כשאופק (30) למדה לתואר הראשון בתל-חי. אותה תקופה הצטרף אסף (28) לשחק בקבוצת הרוגבי של הגליל העליון. "הקבוצה מגובשת מאד, וכמה חברים מהקבוצה מתגוררים במשגב עם", מספרים בני הזוג; "בשנת 2017, אחרי תקופה של היכרות ממש, לחצו עלינו שנבוא לנסות. באנו לראות דירה בקיבוץ, וברגע שפתחנו את הדלת למרפסת, אל הנוף המטורף, הבנו שזה אתגר ששווה לנו לקחת על עצמנו. מאז אנחנו פה". מאז גם התרחב התא המשפחתי, כשלפני שנה וחצי נולד בנם בועז. היום מרכזת אופק ימי לימוד לשינשינים של עמותת בקהילה, אסף משמש כמזריע בחברת שיאון, ונותן שירות בכל רחבי הצפון, והמשפחה הצעירה ממתינה לתחילת בניית ביתם בשכונת ההרחבה במשגב עם.
כמה אומץ דרש מכם המעבר, ועל מה ויתרתם למענו?
אופק: "בתחושה שלנו לא היה מעורב אומץ בתהליך, אלא ניסיון של משהו חדש. באנו לנסות את מזלנו בקיבוץ חדש, קהילה חדשה, אווירה חדשה. וויתרנו על הוודאות הקודמת שהיתה לנו כדי להתנסות במשהו אחר. בגלל ששנינו צפונים (קצת פחות ממה שעכשיו), עברנו תהליך מאד טבעי של הישארות בגליל העליון ורצון למצוא מקום יציב להשתקע בו. בוויז'ן שלנו לבית, תמיד היה לנו דשא גדול ופינה למנגל, ומקום שהילדים יכולים להסתובב בו יחפים. כשזה מגיע על רקע הנוף הכי יפה בארץ, קשה מאד לסרב לחבילה הזאת".
אם הייתם צריכים לנקוב בדבר אחד שעבורו היה שווה להגיע למשגב עם, מה הוא היה?
אופק: "הקהילה! כל התושבים בקיבוץ, החל במשפחות הצעירות ועד הוותיקים קיבלו אותנו בחיבוק ענק. יש פה רצון ממשי לשלב את המשפחות הצעירות בתוך הקהילה הקיימת, מתוך הבנה שאנחנו דור ההמשך של הקיבוץ. ומשפחות אכן מגיעות לפה עם רצון להמשיך את הקיים, ולהביא גם מסורות חדשות משלנו. משהו בקסם המשפחתי של משגב עם תפס אותנו חזק. התחושה היא שתמיד יש עם מי להיות ועל מי לסמוך. יש עשייה משותפת של הרבה כוחות בקיבוץ, שכיף ממש לקחת חלק בה. עם עידן הקורונה שבא עלינו לרעה, קיימת איזושהי תחושת ריחוק וחוסר ממשי של אירועים קהילתיים, שאנחנו באופן אישי מאוד מתגעגעים לקיומם. ברמה האישית, אנחנו ממש בהרגשה שמצאנו לנו משפחה שנייה – חברים קרובים מאד, יחד איתם אנחנו מגדלים את הילדים, יושבים לקפה בערב, חוגגים חגים ואירועים, ובעצם חולקים חיים משותפים. ואם אפשר לבחור גם בדבר שני – זה חייב להיות הנוף. אנחנו גרים פשוט במקום הכי יפה בארץ".
מהו הדבר שהכי חסר לכם כאן? למה אתם הכי מתגעגעים?
אסף: "אנחנו לא בתחושת געגוע לשום דבר. מעולם לא התנסינו במגורים במרכז הרועש והסואן, כך שאנחנו לא חיים בתחושה שוויתרנו על משהו. יש לנו פה כל מה שאנחנו צריכים – חיי קהילה, עבודה, תרבות, פעוטון, ביקורים של המשפחות (המרחק דווקא מייצר געגוע שמאד מחזק את כולנו). הדבר היחיד שאולי יש בו צורך ממשי הוא משלוחי סושי לקיבוץ… גם ממש חסר לי פה בית קולנוע. אני ממש אוהב לראות סרטים, ומפה הרבה יותר קשה להגיע לקולנוע כמו שצריך".
אופק: "אני מאד אוהבת את הקיץ, ובמשגב עם אני בהחלט מוצאת את עצמי לעתים מתגעגעת אליו. החורף פה יכול להיות קשה, אבל בגלל שהוא כזה כל הבתים והמבנים מחוממים ממש טוב, אז אין באמת חשש לשבת בקור".
מהו הדבר שהכי הופתעתם לגלות על החיים בגליל?
אסף: "מחירי המגרשים בקיבוץ הפתיעו אותנו מאד. כבר בתור זוג צעיר מאד דמיינו את ביתנו העתידי. ככל שהתבגרנו, ולאור מחירי הדיור בארץ, הרגשנו שהחלום מתרחק מאתנו. קצת אחרי שהשתקענו במשגב עם התחלנו להתעניין בשכונת ההרחבה, והמחירים הפתיעו מאד לטובה! החלום הפך למציאות, והבנו שיש ביכולתנו לממשו. כיף לגלות שאפשר לחיות בכזאת איכות חיים במחירים שפויים שאנחנו, בתור זוג צעיר, יכולים להרשות לעצמנו".
אופק: "אותי הפתיע לגלות שמשגב עם לא כל כך רחוקה כמו שנוטים לחשוב. מאפשרת לנו את השקט, המרחב והנוף, ועדיין להיות קרובים לעיר שנותנת לנו את כל השירותים".
האם מספר האורחים שלכם גדל או הצטמק מאז המעבר למשגב עם?
"האמת שגדל! המשפחות שלנו ממש אוהבות לבוא להתארח, לאכול ארוחות ערב במרפסת, ליהנות מהנוף ולהישאר לישון. הנכד שנולד ומחכה להם פה בהחלט עוזר לשכוח את זמן הנסיעה ואת המרחק. גם בשביל החברים מהמרכז הפכנו לנקודת עצירה בכל טיול בצפון, כך שהבית שלנו הפך לגמרי לבית שמתורגל באירוח".
איך אתם מבלים כאן את סופי השבוע והחופשים?
"בתחושה שלנו, בסופי שבוע וחגים העמק מפוצץ במטיילים ותיירים, אז אנחנו נמנעים מזה. בדרך כלל מטיילים בקיבוץ או סביבו, ונהנים מארוחות טובות יחד עם חברים מהקיבוץ או משפחה. זה בעיקר זמן עבורנו להירגע ולנצל את המקום השקט שלנו".
ולסיום – לחבר הכי טוב שלכם, הייתם ממליצים לעבור לגור בגליל?
אופק: "ברור! בלי שאלה. תוך שבוע כבר מרגישים פה בבית. עניין שכן צריך לתת עליו את הדעת הוא נושא התעסוקה, ולפני מעבר בהחלט הייתי נותנת לו זמן מחשבה. אני לא בתחושה שהמצב קיצוני כמו שמתארים אותו, ואני כן מאמינה שמי שמחפש/ת עבודה- בסוף ת/ימצא. יכול להיות שיצטרכו להיות פשרות בדרך, ובסוף, לא באמת קיימת עבודה מושלמת. ועם כל זה – עדיין ממליצים לבוא!".
גרים במקום הכי יפה בארץ. אסף, אופק, בועז כץ-דוד
קרדיט צילום: אופיר ורשבה
להגשים חלום במשגב עם
על רכס רמים, רק עשר דקות נסיעה מקריית שמונה ובגובה של כ-800 מטר, מסתתר לו הקיבוץ הצפוני ביותר בארץ – משגב עם. כן, הנוף נדיר, גם מזג האוויר פשוט נפלא, אך אם תשאלו את אלו שחיים שם הם ודאי יאמרו שהם גאים בעיקר בקהילה המחבקת ובמערכת החינוך המעולה (מגיל לידה עד 18). לא מעט משפחות צעירות התיישבו במשגב עם בשנים האחרונות, ועכשיו סוף סוף נפתחה בו שכונה חדשה, שמציעה בית פרטי בשיטת 'בנה ביתך' מול הנוף היפהפה, עם מחירי תשתיות מהנמוכים באזור. מדובר על 37 מגרשים בני חצי דונם (מתוכם כבר שווקו כחמש עשרה יחידות דיור), הצופים אל עבר עמק החולה ומיועדים לבנייה עצמית. השטח מוענק בסבסוד המדינה, עלות פיתוח התשתיות כ-180 אלף שקלים, ולאחר שמוסיפים לסכום זה את עלויות תהליך קבלה (לחברות מלאה) מגיעים לעלות כוללת שמגרדת את ה-200 אלף שקלים מלמטה.
את העלויות המצחיקות מסביר איציק אפרים, מרכז צמיחה דמוגרפית בקיבוץ, בפשטות: "אנחנו קודם כל משווקים את האפשרות להפוך לחלק מקהילה, רק אחר-כך את הקרקע. הנדל"ן הוא תוצר לוואי. המשמעות האמתית היא להפוך לחלק מקבוצת אנשים מהנה, תומכת, עוטפת ושבעיקר אוהבת לחיות ביחד".
רוצים להצטרף לקהילה של משגב עם?
צרו קשר עם איציק
בטלפון: 052-5361650
ובמייל: itzike0210@gmail.com