אז על איזה ימים נופלים החגים השנה? תודו שזה הדבר הראשון שאתם בודקים כשאתם מקבלים לוח שנה חדש. אז בדקתי. ערב ראש השנה ביום רביעי, חג בחמישי – שישי. נדמה לי שאני מצליח לשמוע את ה"יש!! החג נופל על אמצ"ש!" שלכם עד פה, אבל כל מי שקופץ עכשיו וצועק, מוזמן להירגע ולחשוב על המשמעויות – מדובר בעוד יומיים של גן סגור!!!
אחרי שהאסימון הכואב הזה נופל ומחלחלת ההבנה שחופש כבר לא יהיה פה, אני מבטיח לעצמי ש"הפעם לא ניגרר לבהייה קולקטיבית בטלוויזיה. הפעם יהיה פה זמן איכות משפחתי".
עמוק בפנים אני כבר יודע שעוד אצטער על זה, אבל ברגע של חולשה אני מנתק את הילדים מהטאבלט ומהסלולרי, ומכריז על פעילות יצירתית עם ערך מוסף של חיבור למקורות ולערכי הקהילתיות; בכל זאת, בשביל מה עברנו לקיבוץ אם לא בשביל קצת קהילה?! "בואו נכין שנים טובות ונחלק לשכנים" אתם עשויים לשמוע את עצמכם אומרים (ואם עוד מישהו אומר לי עכשיו 'שנות טובות' אני נותן את הפרטים שלו לאבשלום קור). אל תיתנו להתלהבות שבה מתקבל הרעיון להטעות אתכם. אם לסמוך על הניסיון שלי, כל הסיכויים ש-12 דקות מאוחר יותר תמצאו את עצמכם על הרצפה, חותכים בריסטולים ומציירים רימונים ויונים בשעה שהזאטוטים 'חורשים' על מהדורה מיוחדת לחג של דורה ודייגו…

מרגישים מושפלים? זה רק הפרומו.

בהמשך היום (ככל הנראה בשעות החמות ביותר) תתוודעו למסורת הקיבוצית היפה של הדבקת שנים טובות על דלתות התושבים ותידרשו לצאת למסע. זה הזמן להתחיל לקלל את הבחירה שלכם לעבור לקיבוץ שבנוי בשיפוע. הטמפרטורות יטפסו ביחד איתכם אל הבתים העליונים בקיבוץ, וקרבנות-חג נוספים שתפגשו בדרך, מסתובבים עם ברכות של ראש השנה ופרצוף של תשעה באב, יזכירו לכם שסבל הוא אלמנט מרכזי במסורת ישראל. אבל עם כל הכבוד למנהג היפה (והמיוזע) הזה, מדובר פה במשהו אחר לגמרי. אתם אולי עוד לא יודעים את זה, אבל ברגע זה הצטרפתם למעשה לתחרות פופולאריות קיבוצית. למי יש יותר ברכות על הדלת? למי אין? והכי חשוב – כמה יש על הדלת שלי?
לא יודע מה איתכם, אבל אני ספרתי כל ברכה וברכה, ומיהרתי לתייג את אלה שכתבו לי כחברים נאמנים. אלה שלא כתבו? נרשמו בפנקס עבה לצד ההם שהביאו לחתונה פחות ממה שקיבלו ממני…

החדשות הטובות: יום כיפור ממש מעבר לפינה וכל מי ש"שכח" אותי מוזמן לבקש סליחה בבית הכנסת החדש שנפתח בקיבוץ (אם כי עוגת גבינה תהווה התנצלות מספקת). כי ככה זה כשחיים בקהילה קטנה – אין לנו את הפריבילגיה של להיות 'ברוגז'…