זה קורה כמעט לכל מי שעושה רה-לוקיישן מהמרכז אל הגליל.

הטלפון מצלצל ועל הקו נמצא איזה חבר תל אביבי ש"במקרה" מגיע לאזור בחג.
אתה אולי עוד לא יודע את זה אבל ברגע זה הפכת להיות "הדוד בצפון".
דני רופ מדד חצי ס"מ שלג בחרמון? הדוד בצפון יסדר לנו חופשת סקי אותנטית על שקיות ניילון
קייטנות אוגוסט הסתיימו והילדים מטפסים על הקירות? זורקים אותם לאוטו ונוסעים אל הדוד בצפון…
קורמורן הביצות מקנן באגמון? בשביל מה יש דוד בצפון???

עם הבלגאן בסלון והכיור שמתמלא 5 פעמים ביום עוד הייתי יכול לחיות. גם עם עשרות כיכרות הלחם, 30 הגאלונים של ממרח נוטלה ועשרים קוב קטשופ שמזינים את גדודי הטרמיטים האנושיים שפלשו לבית.
העניין הוא שזה לא נגמר פה.

הציפייה ממך היא שתספק תכנית לחופשה צפונית אסלית כמו שרק "נייטיב'ז" (שזה ילידים בתל אביבית) יכולים לספק. לא יודע מה איתכם, אבל בשלב הזה אני נכנס מיד לדמות של זכר אלפא פראי ומחובר לטבע. אני מוצא את עצמי רוכן במאצ'ואיסטיות מעל פינג'ן של קפה שחור (רק בשביל לחטוף ממנו כוויה נוראית), ממולל בין האצבעות עשבים שאין לי מושג איך קוראים להם (מה שלא מפריע לי לעשות פרצוף רציני של דוקטורט לבוטניקה) ומתלבט בקול רם אם החרא שנדבק לאדידס של החברה התל-אביבית שלי בעין תינה שייך לנמייה או לגירית (כשלמעשה רוב הסיכויים שהוא שייך ללירון מראשל"צ…).

קריאות ההתפעלות של האורחים רק מדרבנות אותי. אני מנסה להיזכר מה אמר המדריך בטיול בכיתה ד', כשאני מחרטט משהו על ההיסטוריה של הישוב היהודי בגולן ומפברק בלי בושה את הגובה של מפל סער (יש מפל כזה, נכון?). כשאני חוצה את הבניאס (בלי חולצה כמובן) אל אחת מ"פינות החמד שרק המקומיים מכירים", אני עוצר לרגע, מסתכל אל ההשתקפות שלי במים ומצפה לראות שם את קרוקודיל דנדי.

מה אתם יודעים – אני רואה שם גבר מקריח בן 40+ שעושה פרצוף קשוח…

מסקנה: רוצים להפסיק להיות הדודים בצפון? תשכנעו גם את החברים התל אביביים שלכם לעבור לפה…